תנ"ך על הפרק - במדבר כג - אדרת אליהו

תנ"ך על הפרק

במדבר כג

140 / 929
היום

הפרק

בלעם מברך את ישראל פעמיים

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃כִּֽי־מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗קלך־לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם׃וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃לֹֽא־הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃כִּ֤י לֹא־נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־פָּ֖עַל אֵֽל׃הֶן־עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם גַּם־קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

מהדורא רביעאה
ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים. ידוע שהיסוד הכולל הוא שבעה שבעה וכמ״ש בנח תקח לך שבעה שבעה וכמ״ש שבעה ושבעה מוצקות ונאמר שבעת ימים הרבה פעמים וזה שאמר בנה לי בזה ג' פעמים שבעה שהם כ״א וג' שמות יש בג' מיני גילופין בחב״ד והן נגד ג' ברכות שכל אחד ג״פ שבעה והן ג' אהיה שאמר הש״י למשה וסוד מ״ב ומ״ב קרבנות וכן במשה אמר הקב״ה מתחילה אהיה פעם א' ואח״כ אמר ב״פ אהיה:
וכן ג' הברכות בחב״ד ראשונה נגד אברהם שניי' נגד יצחק שלישית נגד יעקב ולכן אמר בראשונה מראש צרים נגד אברהם. ושנייה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. ושלישית מה טבו אהליך יעקב. והרביעי' הוא נגד דוד מלכא:
פר ואיל במזבח. פר ואיל נגד אברהם ויצחק כמ״ש שממית בידים תתפש אבל ביעקב אין להם אחיזה כלל שמטתו שלימה ולכך לא הקריבו כבשים. והנה כל אבהן כלולים בשבעה וכמ״ש בזוהר בראשית והנה שבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות כו' וכמ״ש בזוהר פ' בראשית סוד אח״ס בט״ע ולכך הקריבו שבעה פרים ושבעה אלים כו'. וסוד פר ואיל וכבש פר הוא ב' שמות של חו״ב בגילופיהון ביודי״ן איל הוא שם של הדעת כמ״ש י״ה שהוא כולל חו״ב וגילופין באלפין כידוע בסוד המרגלא שכאן הוא באלפין:וכבש הוא כולל שניהם וכן המזבח הוא כולל כל ג' שמות עם הקוץ של א' של כתר. ועוד פר הוא שני מילואין של קס״א. ואיל הוא שמות עצמן סוד אהיה אשר אהיה ואחד הוא נעלם. וכבש הוא כולל שניהם:ואמר התיצב על עלתך כל מקום שנאמר התיצב הוא רוח הקודש בסוד העולה וכמ״ש בזוהר פ' צו כידוע בסוד אלדד ומידד ותנח עליהם הרוח והם ג' שמות של משכנא שבהם נבנה המשכן:אולי יקרה ה' לקראתי. שהנבואה היא בג' דרגין הא' הוא שהנבואה באה על האדם וכמ״ש ויד ה' היתה עלי. הב' הוא בראיה וכמ״ש חזון ישעיהו וכמה פעמים לשון חזון שהוא ראיה. והג' הוא דבור שהשם שולח הדבור לפיו וכמ״ש ונתתי דברי בפיך והדיבור והראיה כלולין יחדיו וכמ״ש כי לנביא היום יקרא לפנים וגו' וכאן הזכיר כל הג' דרגין יקרה ה' לקראתי. ודבר מה יראני.מהדורא רביעאה
ויאמר בלעם אל בלק התיצב על עלתך. אמרו רז״ל כל מקום שנאמר לשון ויתיצב הוא רה״ק ולכן כתיב כאן על עלתך שאמר לו שיתיצב על עלתו שמחמת הקרבת העולה היה שורה רה״ק על האיש המקריב:
ואנכי אקרה כה. שרצה להשיג הנבואה ובזה יהיה להם שני המעלות. לבלעם הנבואה שהיא בדבור ולבלק רה״ק. ודבר מה יראני והגדתי לך. שההגדה לא יהיה רק לך לבד ולא לזולתך כי לא יבינם אחר רק אתה לבד מאחר שתוכשר לרה״ק ע״י העולה אזי תבין מה שאגיד לך:ואלכה. אני אלך אל הנבואה:אולי יקרה ה' לקראתי. ודבר מה יראני. והגדתי לך. כבר מבואר כי ג' דרגין בנבואה והוא כמ״ש לנביא היום יקרא לפנים הראה (ש״א ט' ט') ונביא הוא שהקב״ה שולח לו דבר נבואה בפיו והרואה הוא נבואה ע״פ ראייה שהוא רואה הנבואה ומדבר אח״כ בעצמו ועוד מעלה הג' שהיא למעלה מכולם שהקב״ה נגלה לו ומדבר לו פה אל פה כמו מעלת מרע״ה וזהו פי' הגמ' (ב״ב י״ב ע״א) גדולה חכמה מנבואה שנאמר ונביא לבב חכמה מי נתלה במי כו' שלכאורה אין לו פי' כלל כי ונביא הכתוב שם אין פירושו רק לשון הבאה רק הוא ע״ד שכתבנו למעלה כי הנבואה נקראת לשון נבואה ע״ש הדבור שהוא ניב שפתים וזהו תיבת נבואה וע״ד שאמרו רז״ל (מגיל' י״ז ע״ב) שפיל ואזיל בר אווזא ועינוהי מטייפן פי' אווזא הוא רמז אל החכמה וכמ״ש (ברכות נ״ז ע״א) הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה שפיל ואזיל בר אווזא אף שנראה שהוא מדבר דברים פשוטים ונגלים. ועינוהי מטייפן פי' שהוא מבין בדבריו סודות עמוקים וזהו שכתוב ונביא לבב חכמה פי' אנו מבקשים שנדבר בלבב חכמה ואנחנו מבקשים שהדבור והוא הנבואה תהיה בחכמה ועל כרחך שהחכמה גדולה מהנבואה נמצא עכ״פ ב' מדות של נבואה הוא הדבור והראייה הוא מדרגה למעלה מהדבור וזהו שאמר כאן כל השלשה אולי יקרה לקראתי שהוא מדרגה העליונה. ודבר הוא מדרגת הנבואה ע״י הדבור מה יראני. הוא נבואה ע״י הראייה. והגדתי לך סוד בבא ראשונית והוא נ' שערי בינה חושבן לך:וילך שפי. פירוש אל ההר ותיבת שפי הפירוש למעלה וכמ״ש על הר נשפה שאו נס (ישעי' י״ג ב'). שבוודאי מי שרוצה להרים נס עומד על מקום הגבוה יותר וכן כאן העלהו בלק לבמות בעל שרצה להעלות אותו בכדי שיוכל לקבל הנבואה ובלעם הלך עוד שפי שעלה למעלה יותר בכדי שיהיה מוכן לנבואה. וכן בכל המקומות העלהו בלק על ההרים כדי להעלותו ולכן בחרו ההרים לבהמ״ק וכמ״ש ונשא הוא מגבעות וכן המשכן היו מעמידי' על ההר וכן בחרו ההרים לעבוד ע״ז וכמ״ש על ראשי ההרים יזבחו וכן באברהם כתיב על אחד ההרים
ויקר אלהים אל בלעם. בראשונה נאמר אלהים ובשניה שם הויה ויקר ה' ובשלישית לא כתיב אלהים אלא רוח אלהים. הוא יודע מצעדי גבר ותנח עליהם הרוח גבי אלדד ומידד מלמטה למעלה. וכה תדבר סוד כה כל הנביאים בכה ומשה נתנבא גם בזה שהם כוללים ו' שמות וזה סוד וכה תדבר ו' מכ״ה ומשה נתנבא באספקלריא המאירה סוד ז״ה וכן אמר להלן והנה ברכת ברך זה שלש פעמים ג' שמות בג' ברכות:מהדורא רביעאה
ויקר אלהים אל בלעם אמרו בס״י ברית יחיד מכוון באמצע ברוחניי ובגשמי והן נגד בנים ותלמידים ולכן נקראו התלמידים בנים וכמ״ש בני הנביאים וכן נקראו החכמים אבות וכמ״ש אבי אבי רכב ישראל והזרע במנא דלא כשרא נקרא קרי וכן הוא בדבר הנבואה:
ויקר אלהים. כבר מבואר שאמר ג' דרגין. בראשונה ויקר אלהו' ובשניי' ויקר ה' ובשלישי' רוח אלהים שהרוח נתגל' בעצמו והוא רוח אלהים וכמ״ש ותנח עליה' הרוח והן ג' דרגין מלמטה למעלה לכן שבח עצמו מאוד בפעם הג' נאם בלעם ונאם הגבר נאם. שמע. שלשה פעמים והאמצעית בוי״ו ונאם וכמ״ש ושם נסהו ספר סופר וסיפור וברביעית הוסיף ויודע דעת עליון ונגד ג' דברים שאמר אליו המלאך ואפס את הדבר שהוא מהקב״ה. אשר אדבר אליך הוא דבר המלאך אליו. אתו תדבר. להם לישראל:ורמז ג״כ לג' דברות שלו שהיו מלמטה למעלה ואף ששם אמר המלאך מלמעלה למטה כך הכלל כי תחילת המחשבה סוף המעשה ולכך המלאך אמר הג' מלמעלה למטה ובלעם אמר מלמטה למעלה וכמ״ש גבי בצלאל בצל אל היית ואמר על ההפך שמא כך אמר לך הקב״ה עשה משכן כו' כמו שהצל מראה הכל בהפך וכמ״ש (שבת ל״א ע״א) בהילל למחר אפיך ליה אמר והא אתמול לא אמרת לי הכי א״ל לאו עלי דידי קא סמכת כו' דעל פה נמי סמוך עלי דתימה הוא מה אמר לו ומה ענה אותו דעל פה וכו' וכך הוא כי תורה שבעל פה הוא חותם ההיפוך של הא״ב וזהו שאמר לו תשר״ק והוא תורה שבעל פה ולכך אמר לו דעל פה נמי סמוך:שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח. מבואר כי ג״פ שבעה הן וכמ״ש שבעת נרו' שבעה ושבעה מוצקות וענין הקרבן הוא לקרב כל אחד ואחד מהשבעה וז״ש את שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח שעל כל מזבח ערכתי פר ואיל כדי לקרב כל אחד ואחד מהשבעה ולכך לא אמר ואעל שבעה פרים ושבעה אילים לרמז על זה
מהדורא רביעאה
וישם ה' דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. ג' דרגין דנבואה. דבר. הוא הדעת באמצע וזהו שאמר בפי כי דעת שרא בפומא. שוב. דרגא עילאה שובה. וכה תדבר. הוא השלישית שהוא מגלה את הדבר וכמ״ש מגלה עמוקות מני חושך כו' והן ג' דרגין דנבואה. ויאמר הוא אמירה במחשבה בלחש וכמ״ש ויאמר אלהים. וכה תדבר הן ב' דרגין האחרים דנבואה. ולמעלה מנבואה דרגא דחכמה שהיא עדיף מנבואה ועל זה אמרו רז״ל חכם עדיף מנביא וזהו ויקר אלהים אל בלעם וכן למטה בפעם ב' כתובי' כל ג' דרגין בפסוק ויקר ה' אל בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר. ואמרו בזוהר תדבר הוא לשון נסתר.
מהדורא רביעאה
וישב אליו והנה נצב על עלתו. כבר כתבתי שנצב הוא רה״ק שזכה בה:
וכל שרי מואב. ובב' כתיב ושרי מואב שפירשו ממנו מקצתם ושם כתו' ושרי מואב אתו שלא עמדו אתו רק לכבודו ולא בשביל עולתו. ובג' אין כתיב כלל שרי מואב וכמו שפירש״י שפירשו כולם שראו שאין בו ממש:
מהדורא רביעאה
וישא משלו ויאמר ז' פעמים כתיב וישא משלו כנגד ז' מדות המשמשים לפני כסא הכבוד וכנג' ז' היכלו' של נבוא' וז' מדו' המשמשי' הם אמת. אמונה. צדק. משפט. חסד. רחמים. שלום. וכולם כתובי' בפרשה א' וארשתיך לי לעולם וארשתי' לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' ושנים חסר כאן והן אמת ושלום אבל נכללים בהם כמ״ש חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו וכמ״ש בבריי' העול' שלום אמר אל יברא גם אמת אמר אל יברא והשליכם הקב״ה לארץ ובשעת ביאת המשיח יחזרו למקומם וכמ״ש אמת מארץ תצמח ונתתי שלום בארץ וזהו נכלל במלת לעולם וארשתיך לי לעולם דהיינו לעתיד לבוא שיהיו כל השבעה והן שלשה קדושין ושבעה ברכות נגד ברכות של חתן וכלה וכן בתפילה ג״ק כנגד ג״ר הכלולים בחכמה וכן כתיב ויתן אלהים חכמה לשלמה. ותבונה הרבה מאד. ורוחב לב כחול אשר על שפת הים (מ״א ה' ט') וכתב עוד שלשה. ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. ומכל חכמת מצרים. ויחכם מכל האדם. (שם) וז' האמירות שבכל משל הם נגד ז' הבלים שעליהן עלמא קיים שית בקול שהם ששה קולות זה למעלה מזה והשביעית בדבור שהוא בפה ומה שאמרו רז״ל זוכה לחמשה קולות הן נחשבין שבעה כידוע. ואלו השבעה משלים שאמ' בלעם ארבעה אמר נגד ישראל וג' האחרונות אמר נגד אומות שנזדווגו לישראל והד' ראשונות שנגד ישראל. ראשונה נגד מה שהיו במצרים שניה נגד מה שהיו במדבר והשלישית נגד מה שיהיו בארץ ישראל והרביעית הוא לעתיד לבוא. וג' האחרונים אמר על האומות שניה על הקיני שהוא יתרו שנזדווג לישראל וברכו. וראשונה על עמלק שנזדווג להרע להם וקללו. והשלישית על שאר האומות וכמ״ש וצים מיד כתים וגם הוא עדי אובד וכנגד זה ברך הקב״ה לאברהם בשבעה ברכות ד' וג' ואעשך לגוי גדול זה נגד מה שהיו במצרים ששם נעשו לגוי גדול וכמ״ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב:
ואברכך. זהו נגד מה שהיו במדבר ששם נתברכו בכל הברכו':ואגדלה שמך. זה נגד מה שיהיו בא״י וכמ״ש ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ (וי״ו כ״ז) וכן כמה פסוקים שנתגדל שמם בהיותם בא״י. והיה ברכה לע״ל שיהיו מקור כל הברכות שיתברכו בכולם ואמר והיה ברכה שלא יוסיף עוד עצב עמה וכמ״ש כל השירות נאמרו בלשון נקבה כמו שנקבה מולדת ויש לה צער אחריה אבל שירה דלע״ל הוא נאמר בלשון זכר כי אחריה לא יהי' שום צער כלל ואח״כ אמר ג' ברכות אחרות ואברכה מברכיך הוא נגד המדבקים עצמם בישראל וכמו יתרו שדיבק עצמו בישראל ובירכו ואמר ואברכה מברכיך:ומקללך אאר. הוא נגד עמלק שנזדווג להרע לישראל אמר ומקללך אאר. ונברכו בך כל משפחת האדמה. נגד האומות לע״ל ואז יתוספו כלם על ישראל ויתברכו כולם בכלל. וכמ״ש והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה וכמ״ש לעבדו שכם אחד:בערבא ברכות אלו של ישראל מרומז מ״ט שערי בינה לכן כתב משה ספרו וספר בלעם שהתורה מיוסדת על מ״ט שערי בינה ג״כ וסוד פני משה כפני חמה וה' הוא ראש ספרא שהוא שער המ״ט ועשרת הדברות שער הנ' והן הגילופין וגילופי גילופין הם תרע״ד פרשיות שמילואם לבד הוא תורה וז״ס חכמה ותורה שהוא בבינה וכתרם הוא כ״ז אותיות שחקוקים בכתר ז״ס דערבות מואב. ונ' פעמים יציאת מצרים הם מפוזרים בתורה וכנגד אלה מ״ט ברכות הם מ״ט בתפילין אחד נגד אחד. וסודן ח' תיקוני דחכמה נגד ח' בגדים דכהנא רבא וכמ״ש כשמן הטוב על הראש כו' שיורד על פי מדותיו י״ג (כנגד י״ג) בבינה י״ג תרעין עילאין דשכיחא בעלמא עילאה וח' מנהון במזל העליון נגד ח' דלעיל דחכמה לא אתגליי' אלא בבינה וי״ט בכתר מלכות שבמלכות י' תיקונים וט' בז״א וכן הם בשמות י״ג יודי״ן דע״ב בגילופי וגילופי גילופין:ג' פסוקים כנגד ע״ב יה״ו כידוע. וכן מ״ט שערים באיוב במענה של הקב״ה לכן כתב משה ספרו וס' בלעם וס' איוב וכן מ״ט בספר קהלת עם ז' הבלים שירש מאביו סוד שם מ״ב וז' לכן אמרו בגמ' (ר״ה כ״א ע״ב) מ״ט שערי בינה נתגלו למשה וכן לשלמה בנביאים הוא דלא קם אבל במלכים קם. ופרטיות של אלו ואלו כבר כתבתי במקום אחר. אבל בברכת כהנים לא נתגלו אלא ג' מתיקונים הנ״ל שהם כ״ח אתוון יה״ו ועוד ל״ב והם כ״ח סתימין כנגד פרקי היד ועוד ל״ב סתימין נגד שיתין פרקין דיד. לכן ברכת כהנים הוא בנשיאת כפים י״ג הן כנגד י״ב יודין וא' הכלול בהן והוא בכ״ע בקוץ העליון כתר אחד לכולן כידוע ובגילופי גילופין הם כ״ח יודי״ן עם י' כ״ע הנ״ל בג' שמות. שהם סוד מָלַך. מֶלֶך. ימלוך. ולכן נקרא בינה (מלך העולם) מלך עליון וז״ס ה' מלך ה' מלך כו' כתר ובינה שהם מיחדין תמיד שהוא שם אחד סוד המשכן עשר יריעות כל אחת כ״ח אורך וד' רוחב רישא וסיומא. וזהו שאמר בתיקונים מ' מלך כי ראש התיבה כולל כל התיבה והן סוד חו״ב ד' בחכמה ט' בבינה והן י״ג הנ״ל. וישא משלו ויאמר כבר כתבתי שז' פעמים אמר וישא משלו ויאמר כנגד ז' ברכות שנתברך אברהם וז' מדות שמשמשין בכסא הכבוד וז' תיקונין קדמאה שבפ' ראשון שבתורה וי״ו של הדעת בסוד כה תברכו את בני ישראל והשביעית את שמי על בני ישראל וגו' והן ז' היכלין וגן עדן הוא כולל שבע שית דיוסף וא' דאמא ושבעא דנוקבא הן היכלין להן (וכן שבעה רקיעים ושבעה ימים) והן ז' מים וז' רקיעין שבפ' בראשית במלאכת המים. וכן שבעה ארצות שבא״י. וז' מינים שנשתבחה בהן. וז' הבלים דשלמה. וז״פ תיבת אש בפ' ואתחנן. וז' קולות שאמר דוד על המים וז' דמ״ת והן בפרטן מ״ט שערי בינה שנתגלה בברכת התורה ח' תיקונים דכהנא רבא והן עד מזל עלאי וי״ג דאמא והן בב' שמות אלהי ואלהים וי״ט דכתר מלכות מן המצר קראתי כו' וכן בתפלין בד' פרשיות והוא בסוד שם השני של ע״ב והראשון בתורה והשלישית בציצית שאלו ג' שמות הן ראשים לכולם וכן שלמה אמר מ״ט הבלים שלכן אמרו לא קם כמשה בנביאי' אבל במלכו' קם וכן משה רבינו גילה בתורה נו״ן פעמים יציאת מצרים וכמ״ש נ' שערי בינה נברא בעולם וכולן נתגלו למשה חסר א' והוא אנכי ה' אלהיך כו' שאמר הקב״ה בעצמו אבל לנביאים לא נגלה רק מ״ח לכולם בכללם כמ״ש רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה לכן אמרו פני משה כפני חמה והוא אנכי ה' אלהיך שבלוחות שניות אבל במלכים קם וכל א' בדרגיה וכן הוא באיוב ששאל הקב״ה לו נו״ן שערי בינה אם נתגלו לו שבהן נברא כל מעשה בראשית ואמר ידעתי כי כל תוכל אע״פ שנעלם ממני ידעתי כי כל תוכל שלכן אמרו משה כתב ספרו וס' איוב ופ' בלעם. מן ארם וגו' מהררי קדם הן ב' דברים ארם למטה הררי קדם למעלה והן נגד יעקב וישראל וכנגדם ארה בארץ וזעמה הוא כעס בשמים וכמ״ש יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו והן שתי שמות לא קבה אל זעם ה':
מהדורא רביעאה
(מראש צורים הן האבות וראש צורים הוא אברהם כי זו הברכה על זמן היותם במצרים נגד עם כמ״ש) וכן מה ומה וזהו שאמר לבלק מלך מואב וכן אמר בלק למטה מה דבר ה' ואמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפור לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם וכן אמר אגור מה שמו כו' ונאמר כי אל דעות ה'. והכל בזכותו ודרגא שלו וכן בכל הגליות. ומגבעות. הן האמהות ולכן אשורנו ראייה חזקה ביותר וכן נאמר אנכי נצב על ראש הגבעה בזכות אבות ואמהות ואמר ראש צרים רישא וגיזעא ושבילא והן ג' יודי״ן שבברכת כהנים ומגבעות הם ג' ווין דאמא וזהו סוד דכתיב בן איש חי וקרינן חיל והוא מ״ח והן אמהות דאושיט פסיעה לבר שבתחילה נכלל בתלת וכל יו״ד הוא ג' כמ״ש בת״ז תי״ט ועוד ב' ווין שבפסוק יו״ד משלמת לששים נגד יעקב ורחל:
הן עם. השבטים שנשאו כ״א תאומתו. ובגוים לא יתחשב בין האומות להיות עמם כא' רק אומה אחת ובה שבעים נפש כנגד כולם. והן ג' שמות דנוקבין שכנגדן י״ב שבטים וי״ב טעמים כמ״ש בת״ז. לבדד. הוא ד' שמות בג' אתוון וג' גילופין שהן ד' והן ל״ב נתיבות וכשיתיחדו בארץ וכמ״ש גוי אחד בארץ יתגלה ד״ד וז״ש לבדד ישכן הוא יחוד הידוע:יתחשב. כ״א כלול מעשרה עם עשו וישמעאל:מהדורא חמישאה
כי מראש צרים כו'. כבר כתבתי שהן סוד האבות במצרים. ומי מנה כו' וממצרים עד כל ימות עולם ג״כ ד' דרגין ועוד כי מראש צרים אראנו הוא בסוד ד' אותיו' משם הראשון:
מי מנה כו'. בסוד ד' אותיות משם האחרון. כי מראש צרים אראנו. רישא וגזעא ושבילא ג' טיפין דאבוהון דעלו במחשבה בסוד חולם שורק חירק והן ג' דרגין של ברכת כהנים. ומגבעות אשורנו. הן ג' ווי״ן של אות השני ומה שהיו ג' בתוך ג' נעשה ו״ק ג״כ בסוד ג' ווי״ן שבברכת כהנים:הן עם הוא ג' אותיות ראשונות של שם האחרון שהם בסוד דכורא דבה ונשאר ג' יודין להשלמת י״ב שבטין בסוד למ״ד של לבדד. והוא נגד י״ב שבטין ואפרים ומנשה הם י״ג והם בסוד ו' של השם שהוא אחד ולכן יחדו בשמע ישראל ה' אחד וז״ש הכתוב. שבטי יה עדות לישראל ושם בוי״ו הוא יחוד של ב' שמות בגילופי גילופין ולכן עיקר הכריעה במודים ולכן אמרו שדרה של אדם כו' למאן דלא כרע במודים בסוד וי״ו נו״ן מטה דמתהפיך כו':ובגוים לא יתחשב הן בסוד ה' האחרונה של השם עם השם שלה והם בסוד ע' נפש וכמ״ש על מה אדניה הטבעו לכן אמר אדניהו כי לי יאתה המלוכה והן סוד מ״ט וע' ג' אותיות ראשונות דשמא מפרש וגילופין וגילופא דגילופין הוא בסוד לא יתחשב. מי מנה כו' ומספר כו'. נו״ן הנ״ל הוא מי. וי״ו הוא מספר שהמנין הוא בסוד נו״ן. ומספר בסוד וי״ו כמ״ש בסבא. מנה הוא בסוד ז״ת בסוד כי גם זה לך בן וז״ת דאימא הוא נגד שתיהן ששתיהן שוה והוא בסוד מי. עפר הוא אחוריים דב' שמות האלו. רבע. הוא אחוריים דשמא שלים. את. הוא אחוריים דג״ר. נפש. הוא בסוד אחוריים דה' שמות. רוח. הוא הפנים עם וי״ו של הדעת:מהדורא שתיתאה
כי מראש צרים אראנו. אראנו שיעור קומה ג' יודין דאבהן:
אשורנו. ג' שמות של ג' ראשונות חו״ב ידוע ודעת הוא ה' צבאות:הן עם לבדד ישכן. עם. הוא ב״פ הן. והוא ג' ראשונות דנוקבא:לבדד ג' אחרונו'. בדד הוא י' והוא בסוד צלם:והוא כנגד י״ג שבטי'. י״ב שבטי' הוא הן עם. עם הלמ״ד. ובדד הוא שבט לוי באמצע וז״א בדד ישכון ששם היה מקום השכינה וישראל מקיפין:לבדד ישכן סוד משכני. בדד כמ״ש ה' בדד ינחנו בדד הוא הקדוש' של ישראל והמצו' שמקיפין אותם. ב' פרשיו' שבמזוזה. ד' ד'. פרשיות שבתפלין של ראש ויד:לבדד. הוא ל״ב חוטין של ציצית והוא מצורף לבדד. וזהו סוד וירא מנחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה. מנחה כי טוב זו תור' שבכתב ואת הארץ כי נעמה זו תורה שבע״פ:
מהדורא רביעאה
מי מנה עפר יעקב. שנידוש ברגל והוא זמן עמידתם במצרי' ומ״ש ומספר את רבע ישראל הוא רביעתם במדבר לשעה. תמת נפשי מות ישרים. כשיבאו לא״י. ותהי אחריתי לע״ל כמוהו. מות ישרים. כי מיתה טובה הוא רק לישרים שבהן אבל האחרית לכל ישראל הוא טוב כידוע. ואמר מנה ומספר מניין הוא בכללות ומספר הוא בפרטו' שביצ״מ כתיב שש מאות אלף רגלי ובמדבר כתיב תולדתם למשפחתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם וכן אמר בהושע בברכת ישראל אשר לא ימד ולא יספר בכללות ובפרטות ואמר מי מנה שבדרגא דמי. הוא מנה. ובוי״ו. הוא מספר. והם כי גד וי״ו נו״ן של השמות שהן גופי השמות וכמ״ש והוא דלא כרע במודים והוא מטה דמשה שמתהפך כו' והן ז״ת דשם ע״ב בגילופין וגילופי דגילופין והוא עד יעקב. כי מראש צרים אראנו הן ד' אותיות השם כסדר בסוד הרים וגבעות כו' וכן ראש צורים ד' נפשות ד' עלמין. משקה הרים מעליותיו. עליהם עוף השמים ישכון. ישקו כל חיתו שדי. ישברו פראים צמאם. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל. כמפורש בתרגום דעדקיא דבית יעקב. רבע הוא ד'. כמ״ש ד' בריתות כו'. ואמר הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב בב' זמנים בעוה״ז ולימות המשיח ואמר כאן ד' זמנים שהוא באדם מי מנה עפר וגו' הוא קודם יצירה כמ״ש בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך. ומספר את רבע ישראל בבטן אמו וכמ״ש שמונה רביעותיהן של ישראל שאז יוצר רוח האדם בקרבו. תמת כו' שאז הוא זוכה להדבק נשמתו שהיא צרורה תחת כסא הכבוד כמ״ש צרורה בצרור (ש״א כ״ה כ״ט) כו' וז״ש כאן נפש. כו' ובכאן נשלם תיבת ישרים וז״ש ישרים נגד אבהן כמ״ש בספר הישר. ותהי אחריתי לעתיד בתחיית המתים שאז זוכה לחיה והוא א' של השם שממתיק את הדין ומחיה את הכל:
מהדורא חמישאה
ישרים. הן ג' אותיות אחרונות של שם אחרון והם נגד אבות שנקראו ישרים כמ״ש הלא היא כתובה על ספר הישר זה ספר בראשים אברהם יצחק ויעקב וכנגדן נפתחים בר״ה ג' ספרים ולכן תוקעים ג' תקיעות ג״פ ג' והן נגד ט' ימי התשובה ויו״כ הוא בסוד אחרית הממתק את כלם. והיא החיה ששם תחיית המתים שע״י יחיה הכל כידוע נער נערה קרי וכתיב נער. ותהי. סוד התחיה תהי הוא בסוד שם של שדי המחבר ב' שמות כידוע שהיו״ד נחה מתהי. אחריתי. ידוע בסוד ג' שמהן דאמא עם חו״ג שהן גנוזין בקרבה שהיא נקראת אחרית. כמהו. והוא בסוד ביה ב' שמות דחכמה. ועוד כי מראש צרים אראנו הוא ד' עלמין מונה בסוד ד' נשמות הידוע בד' זמנים. נפש בבטן וכמ״ש בטרם אצרך בבטן ידעתיך והוא עפר יעקב ותרגומו דעדקי' דבית יעקב כמ״ש ועוד בסוד ד' עלמין עילאין וד' עלמין תתאין ששם שני עלמין ושני כתובין בסוד ישב הכרובים הופיעה. ועוד בסוד ד' זמנים וד' גאולות. יציאת מצרים. וקריעת ים סוף. ומ״ת. ובנין בית הבחירה. והם נגד ד' ימים טובים. א' של פסח. ז' של פסח. עצרת. סכות. והם נגד ד' שבתות. א' שבת בראשית. וב' שבת מצרים שבחר להם משה במצרים. וכמ״ש בלוחות הראשונות כי ששת ימים עשה וכו' וינח ביום השביעי. ובשניות כתיב וזכרת כי עבד היית במצרים וכו'. והג' כנגד שבת לע״ל כמ״ש מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים. והרביעי נגד קרבנות המוספין שבפ' פינחס והן ד' תפילות אתה קדשת נגד שבת בראשית ישמח משה כו' ושני לוחות הוריד בידו נגד שבת מ״ת. אתה אחד נגד שבת לע״ל שאז יתיחד שמו של הקב״ה. תכנת שבת. נגד מוספי הקרבנות ועיקר הקרבנות המה בא״י וג' שבתות הן נגד ג' סעודות והד' בסוד תוספת והוא סעודת מלוה מלכתא והן נגד ג״ר והן העמודים והנתיבות והשערים וכל ששה פירושים הם א':
מהדורא שתיתאה
מי מנה עפר יעקב. בסוד כי גם זה לך בן:
מהדורא רביעאה
האזינה עדי בנו צפר. מחמת זה ראוי להאזין ולהבין כי אתה בנו צפר:
מהדורא רביעאה
לא איש וגו'. כי דבר שלא יקויי' הוא בב' דברי' אם מפני שבשעת מעשה מכזב לו ולבו בל עמו בשעת הבטחה או שהבטיח בלב שלם רק שאח״ז מתנחם וז״ש לא איש. והן הגדולים וכמ״ש אליכם אישים כו' ואין דרכם להתנחם אם הבטיחו בלב שלם רק שמעיקר' בלב ולב ידברו וז״ש ויכזב כי כזב הוא לעתיד כמו שקר לשעבר ובן אדם הם הפחותים מזה ויתנחם. ההוא אמר וכו' קאי על השם ב״ה והוא בלשון תמי' כי הה״א הוא ה״א התמי' ומהראוי היה לנקוד בחטף פתח אך כשאותיות אחה״ע באין אחריו נקוד בפתח לבד וכמו העבד ישראל (ירמי' ב' י״ד) וז״ש וכי אפשר שהשם אמר ולא יעשה כלל. ודבר ולא יקימנה ההוא אמר. על המחשבה בלב כמ״ש ויאמר אל לבו ודיבור הוא בפה ולא יקימנה וכמ״ש כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמד. והוא לשון קיום הדבר שנתהווה במחשבה ויעמוד הדבר בדיבור שהדיבור מקיימו וז״ש אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה:
מהדורא רביעאה
הנה בָרך לקחתי ובֵרך ולא אשיבנה נגד אמר ולא יעשה אמר בָרך לקחתי מהשם עכשיו לברך אותם אף שלא נאמרה רק במחשבה וכי זה לא יעשה בתמיה. ובֵרך וכו' היינו מה שכבר בירך אותם בברכה ראשונה ולא אשיבנה כענין ויתנחם ור״ל שיתחרט על דבור:
מהדורא רביעאה
לא הביט און. ד' דברי' דיבור ומעשה ודביקו' השם והתורה. און הוא הדיבו' כמ״ש ודב' און (ישעי' נ״ח ט') עמל הוא המעשה. ה' אלהיו עמו. זה דביקות השם. ותרועת מלך כתרגומו כי היא שעשוע של הקב״ה והיא התורה וז״ש תחילה עמו וכאן בו וכמ״ש וחיי עול' נטע בתוכנו וגם הוא אותיות תורת ע' ועוד לא הביט ולא ראה הוא במ״ע ול״ת. און הוא במ״ע. עמל בל״ת. וכנגדן אמר שהע״ה מעות לא יוכל לתקן. וחסרון לא יוכל להמנות. לכן אמר כאן לא הביט שהוא מרחוק בסתר. ראה. הוא באתגליא ראה הוא שם נוקבא דמיחדין בין ג' שמות דחו״ב בשית ברכות דברכת כהנים ואני אברכם. הביט הוא ושמו את שמי אל בני ישראל והכל במעשה. ותרועת מלך בו. הוא בדיבור שהתורה הוא בדיבור שכולל שניהם כאחד כמ״ש כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים וכן בלוחות שכל כ״ח פירקין דב' ידים כלול בלשון שהוא בכתב ובדיבור וכן מעשה בראשית. ה' אלהיו עמו. הוא מ״ש והודעת להם זה בית חייהם. נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. ראה חיים עם אשה אשר אהבת ודרך חיים תוכחות מוסר כי נר מצוה וגו' וכן אמר דוד אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים כנגד ג' האלו רשעים הם העוברים על מל״ת ודרך חטאים הם במ״ע כמ״ש קולע אל השערה ולא יחטא (שופטים כ' י״ו) ובמושב לצים נגד ביטול תורה והוא בדיבור וכנגדן אמר כי אם בתורת ה' חפצו הם ג' בתורה כמ״ש ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך (יחזקאל מ״ם ד') ועיין ברש״י סוף פ' האזינו. והיה כעץ שתול על פלגי מים אמר פלגי מים שנפרדין לכל צד מכאן אמרו לעולם ישלש אדם שנותיו כו' כנגד ג' האלו ועוד אמר ג' דברים אשר פריו יתן וגו' ועלהו וגו' וכל אשר יעשה וגו' וכמ״ש (תענית ה' ע״ב) משל לאדם שהיה מהלך במדבר והיה עיף ורעב וצמא ומצא אילן כו' במה אברכך כו' אף אני במה אברכך אם בבנים כו' אם בעושר כו' אם בתורה כו' יהי רצון כו' שהאילן ג' מתנות יש בו הפרי למאכל והגרעינין לנטיעות והאילן לצל והמים שתחתיו הוא לשתיה ושלשה החשובות מכל המתנות הם חכמה ועושר ובנים כנגד ג' רוחות העולם הרוצה להחכים ידרים הרוצה להעשיר יצפין והנותן מטתו בין צפון לדרום כו' וכן אמר בת״ז תיקון כ״ח פנה לימינו וחתם בחכמה וז״ש על פלגי מים זו ברכת המים. אשר פריו זה הפרי. ועלהו זה עלין. וכל אשר יעשה יצליח קאי ג״כ על האילן שכל הנטיעו' שנוטעין מהגרעינין יצליח ומ״ש על פלגי מים הוא התור' וחכמה כמ״ש הוי כל צמא כו' העניים והאביוני' מבקשים מים וכו' וכמ״ש ישטטו לבקש דבר ה' כו' (עמוס ח' י״ב) וזהו שדרשו לעולם ישלש אדם שנותיו שליש כו' אשר פריו יתן בעתו אלו הבנים כמה שאמרו זה המשמש מטתו ועלהו לא יבול זה עושר כמ״ש (חולין צ״ב ע״א) ליבעי רחמי אתכליא על עליא כו' וז״ש משל לאדם כו' שהיה רעב כו' ומצא אילן שנטוע על מים ופירותיו מתוקין וצילו נאה ואכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו ואמר במה אברכך אם בתורה כו' ואם בעושר כו' ואם בבנים כו' יה״ר שיהיה כו' וזהו וכל אשר יעשה יצליח. לא כן הרשעים אלו הלצים שנידונין בכף הקלע ברוח כמ״ש ורעות רוח כו' ע״כ לא יקמו רשעים במשפט אלו רשעים שאין להם תקומה כלל במשפט שהן מעות לא יוכל לתקן. וחטאים בעדת צדיקים כמ״ש בעדת צדיקים אין עומדין וכו' וכמ״ש וחסרון לא יוכל להמנות זה שנימנו חבריו לדבר מצוה כו' לכך לא יוכלו לעמוד במחיצתן ובגמ' דרשו (סנהדרין ק״ח ע״א) ע״כ לא יקמו רשעים במשפט אלו דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים. אלו אנשי סדום שרעתם הי' שמנעו מן הצדקה שהוא מ״ע כמ״ש זה היה עון סדום אחותך כו' ולכאורה הוא חסר כאן דור הפלגה אבל הלא הוא כבר נזכר לא כן הרשעים כי אם כמוץ כו' וכמ״ש ויפץ ה' כו' במה הפיצם ברוח כו. כי ידע ה' דרך צדיקים זה שכתב למעלה והודעת להם. זה בית חייהם ודרך חיים תוכחות מוסר שהוא הכל במחשבה כמ״ש וידע אלהים (והוא דרך צדיקים) אבל מחשבה רעה שאין הקב״ה מצרף למעשה הוא נאבד מאליו וכמ״ש בת״ז וכמ״ש דרך רשעים כאפילה לא ידעו כו' וז״ש דרך רשעים תאבד:
ועוד נגד ג' מתנות שהיה להם במדבר עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה והמן והשליו וז״ש לא הביט וגו' ולא ראה בלילה וביום וכמ״ש יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו.מהדורא חמישאה
לא הביט און ביעקב. נגד הדיבור שלא הביט בהן לה״ר ושאר עוונות התלוי בדיבור כמ״ש ודבר און. ולא ראה עמל. כנגד המעשה לכן נאמר כאן הביט שהוא מרחוק ונעלם. שהוא הדיבור. והמעשה גלוי לכל לכן נאמר בה ראה והוא כנגד תורה ומצות שכל דיבורם ועסקם הוא בתורה ובמצות וכמ״ש משמים הביט ה' שהדיבור עולה לשמים מרחוק. ראה את כל בני האדם הוא במעשה. והם בסוד ח' שמות של אז ראה א' וז' כידוע בסוד ברכת כהנים וכמ״ש ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו והם כנגד חכמה ויראה. שהיראה היא בהרהור ובמחשבה בסוד והחיות רצוא כמ״ש בס״י ואם רץ לבך להרהר שוב למקומך שעל זה נכרת ברית והחיות רצוא ושוב:
ועוד לא הביט כו' כמ״ש כי אתה ה' בקרב העם וכו'. ועוד לא הביט כמ״ש יסבבנהו כו':
מהדורא רביעאה
אל מוציאם. נגד שאמר יצא אמ' לא כן אלא אל מוציאם כתועפת ראם וישראל אצל השם כתועפת ראם הוא הרביעי לראם וכמ״ש מועף ביעף ועיקר הענין כמ״ש עליהם עוף השמים ישכון ראם אלו חית השדה. לו. אלו שרפים שעומדים לקשר כתרים לקונם וז״ש עומדים ממעל לו. לא נאמר על לו אלא ממעל לו שהוא ממעל לרקיע אשר על ראשם ועליהם אדם יחיד כו' מושל בכולם ממעון קדשו וז״ש אל מוציאם ממצרים כמ״ש אני ולא מלאך כתועפת הוא שם מ״ב דבראשית בהיכל ה' לכן משמש שם של מ״ב:
ראם לו. הוא שמא מפרש בכפילו ובאוירא דעלמא הוא ג״כ ג' מלאכים שעומדין בד' רוחות שמקבלין התפלות. למטה מהם השדים ולמטה האדם לפיכך השדים שהם ממוצעים ג' כמלאכי השרת וג' כב״א וז״ש בגמ' כתעפת כו':מהדורא חמישאה
אל מוציאם ממצרים. הוא בסוד היראה כמ״ש ובמורא גדול זו גילוי שכינה וכמ״ש או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי וכו' והוא בעלמא עילאה דילי' כמ״ש אני ולא מלאך ולא שרף:
כתועפת. הן השרפים כמ״ש ויעף אלי אחד מן השרפים. ראם. הן חיות הקודש שנכלל שמאל בימין. לו. הן אופנים שנכלל בג' פעמים י״ב שכלולים בתלי. וגלגל. ולב. וכמ״ש ועל גביהן וגובה להן ויראה להן וכלן הן עומדים ביראה. שרפים. כמ״ש ונורא הוא על כל סביביו. החיות. כמ״ש ונהר דינור מהיכן נפק מזיעתן של החיות שנאמ' והחיות רצוא ושוב. אופנים. כמ״ש ויראה להם וכן בג' חלקי עולם כמ״ש:
מהדורא רביעאה
כי לא נחש נחש בבלעם וקסם בבלק נחש בדיבור וקסם במעשה והן מדרגת בלעם ובלק אבל בישראל התורה והמעשה הם מגינים להם וכמ״ש בז״ח ועתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל ונחש הוא להבא וקסם הוא לעבר. כעת יאמר. בכל עת יאמר ליעקב להבא ולישראל מה פעל לעבר ועוד כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל הנבואה ורה״ק שזכו ישראל במדבר ולכן נקראו דור דעה ואלו הן ג' מתנות שניתנו לישראל וזהו מה טוב חלקנו ומה נעים כו' והם כנגד תור' נביאים כתובי':
מהדורא חמישאה
כי לא נחש ביעקב. הם ד' מתנות שנתן לישראל. חכמה. נבואה. רוח הקודש. בת קול. כמ״ש בסוף תקוני זוהר חדש וזה שאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל שהן נגד חכמה ובת קול. קסם. הוא חכמה כמ״ש קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו והן המשכילים בישראל כמ״ש בז״ח שם ובמדרש רבה. רבתי בגוים רבתי בדעות כו':
ניחוש. הוא ב״ק והוא (במגילה ל״ב ע״א מניין שמשתמשין בב״ק וע״ש בתוספת ד״ה מניין):כעת יאמר ליעקב. וגו' זו נבואה ורה״ק והחכמה נחית לתתא כמ״ש ואביו שמר את הדבר. בחכמה יסד ארץ. מה טבו אהליך יעקב. הן עשרה דברים שנתן לישראל. תורה. מצות. חכמה. בינה. אהבה. יראה. נבואה. רה״ק. עבודה. דביקות. והן עשרה דרגין בישראל ראשי אלפי ישראל וגו':
מהדורא רביעאה
הן עם כלביא יקום וגו'. על ד' מלחמו' שהיו במדב' כי זאת הפרש' הראשונה על מצרים. והשני' על המדב' כמ״ש כלביא יקום נגד מלחמ' עמלק כמ״ש מחר אנכי נצב על ראש הגבע' והוא תחיל' יציאתן וזהו יקום. וכארי יתנשא במלחמ' כנען שהיה בסוף מ' לא ישכב עד יאכל טרף. במלחמת סיחון ועוג. ודם חללים ישתה. הוא מלחמת מדין שהרגו על חלליהם שמלחמת סיחון ועוג היה העיקר על הארץ ועל השלל וכאן היה העיקר לנקום בדמם כמ״ש לתת נקמת ה' במדין ואמר כי צררים הם לכם וגו'. הן עם כלביא יקום. בתפלת שחרית כמ״ש ובקומך וכארי יתנשא. במנחה כמ״ש ויצא יצחק לשוח בשדה שהוא באור חוזר ולכן אמרו לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וז״ש יתנשא וכמ״ש והאופנים ינשאו לעמתם (יחזקאל א' כ') לא ישכב עד וגו'. זה תפלת ערבית. ודם חללים פנגד ק״ש שעל מטתו כמ״ש (ברכות ה' ע״א) כל הקורא ק״ש כו' כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו וכמ״ש בק״ש הורג אלף כו' וכן בקרבנות. כלביא יקום. זה תמיד של שחר. וכארי יתנשא. בתמיד של בין הערבים. לא ישכב עד יאכל טרף. כנגד אברים ופדרים שהן אכילת המזבח כמ״ש את קרבני זה הדם. לחמי אלו אברים ופדרים. ודם חללים ישתה. אלו הנסכי' כמ״ש ומנחתם ונסכיהם אפי' בלילה וז״ש ישתה. וד' כללים הן התורה ומעשה שהיא עבודה וחכמה ויראה כמ״ש פתחי לי אחותי רעיתי כו' וכל א' נכלל בד'. הראשון בתורה והוא כלביא יקום ב' ביראה והוא וכארי יתנשא כמ״ש והחיות רצוא ושוב כו' והוא זיעתן של החיות ונאמר וגביהן וגובה להן ויראה להם והג' בחכמה והד' בעבודה ואמר כלביא שהיא נקיבה וזה עמלק שלא נאמר רק ויחלש. לביא ז״ת דאימא שלא נאמר רק ויחלש כו'. וכארי היא ב' שמות דחו״ב זה אל זה ואמר כלביא שהן כנג' ג״ר שהם כת״ר ואמר ישכב כמ״ש בר״מ והוא י״ש כ״ב בק״ש שמע ישראל. דערבית ודעל מטתו שהם כנגד ובשכבך וכן הוא בששים צירופים של י״ה בתיבות ובאותיות והצירופים של כל תיבה בפ״ע הוא כ״ב:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך